האם חייבים לדבר על הילדות במהלך טיפול זוגי

השבוע, אחד המטופלים שנכח עם אשתו בטיפול זוגי, שאל אותי למה אני צריך לדבר על הילדות שלי, האם זה באמת רלוונטי, וגם אם כן, נבזבז עכשיו זמן לדבר על מה שהיה לפני עשרות שנים?? בוא תסביר לנו איך לנהוג כעת, מה צריך לעשות ומה לא.
חשבתי שנכון לדבר על כך גם כאן, כי זו בקשה שעולה לא מעט בטיפולים ולכאורה נשמעת הגיונית, האם באמת חשוב להתחיל להעלות את הילדות ומה היה שם? כמה זה חשוב ליחסים ולאי ההסכמות שיש לנו בזוגיות עכשיו? עכשיו!! לא כשהיינו ילדים.

התשובה היא שאנו מתעסקים ביחסים כאן ועכשיו, ומה שמענין אותנו זה מה שקורה ביחסים בין בני הזוג בזמן הזה, איך הם מסתדרים בבית, על מה רבים, איך מתווכחים, על מה נסוב הויכוח, איך הוא מתחיל, איך הוא נמשך וכיצד מסתיים. כדי לטפל בכאן ועכשיו חשוב בדרך כלל להבין טוב יותר כל אחד מבני הזוג. בעיקר חשוב שכל אחד מבני הזוג יכיר את עצמו טוב יותר.
כי כמו שביקש הגבר בטיפול הזוגי, אכן אני כמטפל הזוגי שלהם, יכול לתת רשימה של עשה ואל תעשה:

1. כבדו אחד את השני.
2. המעיטו בויכוחים ובחרו בקפידה את "המלחמות שלכם".
3. "בלי הורים" – בזמן מריבה אל תכניסו את ההורים, דברו זה עם זה.
4. התווכחו על מה שמפריע כעת, לא על מה שהיה פעם.
5. בזמן ויכוח אל תשתמשו במילים: תמיד, אף פעם וכיוצא בזה אמירות גורפות, הרי האמת היא שלא אף פעם. אפשר להגיד לפעמים או הרבה פעמים. אף פעם זה גורף מידי, מאיים וסוגר.
6. השתדלו לא להעליב זה את זה בויכוח, אדם שנעלב אינו פתוח באמת לשיחה ועל אחת כמה וכמה לפשרה, אין טעם בזה ואם אשאל אתכם לא בלהט הדברים, אני משוכנע שברוב המקרים תגידו שאתם לא רוצים לפגוע בבן הזוג שלכם.
7. דברי בשפת "אני". אני הייתי רוצה, אני מקווה, חשוב לי, אני נפגע כש… הדבר יוצר קשר יותר טוב, מאפשר להתחבר לצרכים שלכם ואינו נתפס כתוקפני. לדוגמא, במקום את לא מקשיבה לי. אני מרגיש שדיברתי ולא היה נראה לי שאת קשובה ואני נפגע מזה.
8. חישפו את הרגשות שלכם ודברו על הפגיעות. פעמים רבות אנו מסתירים פגיעות ואז אנחנו נוטים להיות יותר תוקפניים ופחות נגישים.
9. השתדלו להפריד בין ההורות לבין הזוגיות.
10. פנו זמן "לכיף" זוגי: יציאות בילויים ואפילו לסקס.

אני משוכנע שרובכם יהנהנו בראשם בהסכמה, לכללים אלה, אך ישומם אינו פשוט שכן אנחנו נתקלים בקשיים שונים לכללים הללו הנראים פשוטים. קשה לעיתים לחשוף רגשות, אנו כועסים בקלות ואז מתקשים לשמור על כללי הכבוד והוויכוח הנכון וכו'. כדי להבין איפה אנחנו נתקעים ולמה, אנחנו נזקקים ללכת אחורה לילדות, להבין את הדפוסים שרכשנו והיינו זקוקים להם כי הם עזרו לנו לשרוד ושירתו אותנו, אולם אולי כדאי כעת בטיפול הזוגי להרהר בדרכים בהם רכשנו את הדפוסים, ויתכן שכדאי לשקול מאלה כדאי להיפרד לשלום ובתודה ומאיזה לא.

התגובות סגורות.