התפרצות במערכת יחסים זוגית

מערכת יחסים שאחד מבני הזוג מתפרץ לעיתים תכופות, נוטה להיות מערכת יחסים מאד מורכבת, לא פשוטה ומבלבלת. מחד יש תחושה שלבן הזוג אכפת והוא מפנק ודואג. מצד שני, משהו מרגיש מדאיג. ישנם תהיות ומחשבות: "האם אלה החיים שאני עומדת להעביר"; "האם אצטרך תמדי ללכת על ביצים כדי של יתפרצו עלי" …ואכן הדאגות הללו מוצדקות. ללא עבודה עצמית (שכוללת בדרך כלל טיפול אישי או טיפול זוגי), המתפרץ לא לוקח אחריות על ההתפרצויות שלו ונוטה להאשים את בן הזוג או אחרים שהם אשמים היות והם אלה שהכעיסו אותו.

לגבי התפרצויות יש נקודה שחשוב לי להדגיש, אך ורק זה שמתפרץ הוא זה שאחראי להתפרצויות. בהחלט משהו הכעיס אותו, העליב אותו או פגע בו. אבל האופן שבו הוא התנהג, כלומר ההתפרצות, תלויה אך ורק בו. מאד יתכן שיש לו רגישויות מסוימות ובהחלט גם יכול להיות שבת הזוג יכולה להבין מהן ולהשתדל יותר. אך מצב זה מצריך טיפול, כי טווח האפשריות של מצבים שיכולים להכעיס אותו, מגוונות ורבות. רק כשהוא יקבל אחריות מלאה עליהם ושליטה על התנהגותו, אפשר יהיה גם לגלות הבנה, אמפטיה ורגישות לתחושותיו.

כשאנשים הנוטים להתפרץ מאשימים מישהו אחר בהתפרצויות שלהם, הם משליכים את הכעס הלא מעובד שלהם, עליו. הם גם נוטים להאשים אותו בהתפרצות כי הוא זה שהרי פגע בהם וגרם להם להתנהג באופן כזה. אז זהו שלא. קל להמחיש את זה כשחושבים שמישהו אחר באותו מצב, לא היה נפגע, או שהיה נפגע אך באופן אחר, וגם אם היה נפגע אולי היה אומר לאשתו שנפגע, או מספר לחבר וכיוצא בזה. כלומר, יש טווח שלם של התנהגויות שאדם יכול לבחור לעשות גם כשהוא נפגע. ישנם אנשים שלא שולטים ברגשותיהם וכאשר הם חשים תסכול או אי נעימות, הם כועסים במהירות ומתפרצים.

בטיפול אישי או טיפול זוגי, לומדים לזהות את הרגשות המדויקים שמרגישים, כגון, אכזבה, כעס, תסכול, שעמום, מרירות, פחד ולבחור להשתמש בכלים יותר מועילים מהתפרצות.

כעסים מתפרצים נוטים להיות הרסניים במערכת יחסים זוגית. התפרצות טומנת בחובה אלימות פיזית, או מילולית ויוצרת סדקים בקשר הבין זוגי. בן הזוג של המתפרץ, אינו יודע מתי תיפתח הרעה ומדוע. כיוון שכך הוא נאלץ "ללכת על ביצים". הזהירות והמגננה האלה קשים כשלעצמם ויוצרים מתח פנימי רב, אך גם מתחילים לכרסם בזוגיות ולהרחיק בין בני הזוג.
במקרים רבים גם מתחילים להתבייש במצב, וחוששים שהתפרצויות יקרו ליד חברים או משפחה, ואז מתחיל מדרון חלקלק של בושה והתרחקות ובידוד הזוג.
תהליך שלילי נוסף שמתרחש שבן הזוג מתחיל לאבד את האמון בעצמו, ולחשוש שאולי זה בכל זאת אשמתו, הרי הוא בסופו של דבר פוגע ולכן אולי מגיע לו שיתפרצו עליו.
פעמים רבות ישנו גם חשש להציע ללכת לטיפול זוגי, כי ישנו חשש שעצם העלאת הנושא תגרום לכעס ומריבות. אפשר לראות בזה דוגמה למצבים שבהם בן הזוג יאלץ לוותר על דברים שחשובים לומחשש שאולי תיפגע הזוגיות ותהיה מריבה והתפרצות.
כדאי להרהר כיצד היית רוצה לראות את חייך, והאם את\ה מוכנה להיות כל חייך במגננה וזהירות מחשש ממריבות. כי כולנו בהיותינו בני אדם, טועים לעיתים ואף פוגעים ביקרים לנו. גם במקרים כאלה אנחנו זקוקים שלפעמים ניתן יהיה לקבל את זה "שיש לנו יום לא מוצלח" ולא בכל מעידה נזכה להתפרצות.
אני בהחלט מציע במקרים כאלה לא לוותר ולקוות שהמצב ישתפר לבד ושזה יעבור, כי המציאות כמעט תמיד שונה. ללא טיפול זוגי משמעותי בה ילובנו דברים אלה, או טיפול אישי לא יחול שינוי רציני, והמוותר בתחום זה עלול לדון את עצמו לחיים לא נעימים שמלווים במתח רב. בהחלט אפשר לשפר את הזוגיות וללמוד לשלוט בהתפרצויות.

התגובות סגורות.