על דפוסי שתיקה ובדידות בזוגיות

זוגות רבים מגיעים לטיפול עם קשיים בזוגיות, וכאשר מבררים מעט יותר על הזוגיות ועל הבעיות המטרידות אותם, עולה שקיים דפוס למריבות ביניהם. אחד מבני הזוג אומר משהו שפוגע בבן הזוג השני. זה נפגע ומסתגר בשתיקה. השתיקה יכולה לקחת שעות, ימים, או אפילו שבועות.
דפוס זה של שתיקה, בדרך כלל לא התחיל בנישואין, אלא הרבה יותר מוקדם וכנראה בילדות.
הילד לומד שויכוחים אינם מועלים, ועדיף לוותר עליהם. פעמים רבות, הוא למד שהוא אפילו מפסיד כאשר הוא דורש שישימו לב אליו או לטענותיו. ילד שגודל עם דפוס כזה, לא מנסה לומר שאינו מסכים לדברים או שלא נוח לו איתם, והוא מתחיל לצבור מירמור. כאשר הוא בזוגיות והוא נפגע, הוא נסוג למקום שבו הוא מרגיש בטוח והוא השתיקה והריחוק. אם הדבר קרה החל מגיל מוקדם מאד ובתכיפות רבה, נגלה שהאדם מרוחק מרגשותיו ולא ברור לו מה בדיוק הוא מרגיש בסיטואציות אלה. הוא יטה לומר שהוא מאוכזב ולא נעלב ופגוע. 

בדינמיקה בין בני הזוג, מתרחש תהליך לא בריא. הנפגע מתרחק ומתעטף בשתיקתו, בן הזוג נפגע מצעד זה ועליו לבחור כיצד לנהוג. הוא יכול לכעוס או לצרוח דבר שככל הנראה יגרום לבעל הדפוס של ההסתגרות, להסתגר עוד יותר שכן כך הוא מגיב למצבים כאלה. או שבן הזוג מתעטף בשתיקה אף הוא. כל אחד מדרכי התגובה הללו בדרכו, אינו יעיל ויגרום לסדק הולך וגובר בחברות, בתחושת האינטימיות ובסיפוק מהזוגיות.  

כך קורה שפוגשים בקליניקה בני זוג עם דינמיקה מסוג זה, כשהקרע ביניהם כבר בולט וגדול. אך גם אז ניתן לעשות שינוי ותיקון. כאשר מבינים את הדפוס שפגע בשניהם. למעשה שני בני הזוג רצו בקרבה אך הדפוסים הלא בריאים כלאו אותם בתוך חומות של בדידות.

התגובות סגורות.