נתי רוזנבלום – פסיכותרפיסט

טיפול זוגי – "בלי הורים"

בפוסט הקודם התחלתי לתאר שלעיתים הזוג הצעיר מזמין את ההורים להיכנס לתוך הזוגית של הזוג הצעיר, כדי לסייע להם לפתור בעיות. אז זהו, שזה לא. זה לא פותר בעיות, למעשה, זה מחמיר אותם. הזמנת ההורים לתוך הזוגיות מטשטשת את גבולות הזוגיות ומבלבלת בין משפחה לזוגיות. אחד המשימות שזוג צעיר נדרש להם, הוא הגדרת התא הזוגי. מה כלול בו ומה לא. מה שייך רק לבני הזוג ומה הם הדברים שניתן לשתף משפחה וחברים. הנאמנות הראשונה במעלה צריכה להינתן לבן הזוג. ההחלטה להנשא מבשרת שתם פרק הילדות וההשתייכות המרכזית להורים ונפתח פרק חדש של בניית הקן הזוגי וההשתיכות הראשונית היא לבן הזוג. איתו מקווים לחלוק בהצלחה את כל מטלות החיים: גידול ילדים, פרנסת המשפחה, בניית בית, המשך פיתוח אישי והעצמה של כל אחד מבני הזוג, וחלוקת מטענים רגשיים, וקבלת חום ואהבה. או כמו שהטיבה התורה לתאר זאת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

שיתוף אחד ההורים מחליש את הזוגיות; הוא מחליש את המספר שכן הוא פחות אוטונמי ועצמאי, הוא מחליש את בן הזוג שמרגיש בדרך כלל שפלשו לפרטיות שלו, וכמובן מחליש את התא הזוגי בעל הרקמה המפרידה העדינה ששואף להבנות ולתת ביטחון לבני הזוג בתוך זוגיתם, ביתם מבצרם.

הזמנת ההורים אינה יכולה גם להסתיים לפתע, שכן זוהי דלת שנפתחת וקשה לסגור אותה לאחר מכן. ההורים יכולים להרגיש נוח להכנס לתוך הזוגיות של הזוג, לברר פרטים, לשאול שאלות ולהציע הצעות. הרי הם הוזמנו. זהו דבר שאינו בריא לזוגיות ולפעמים יכול להסתיים בפגישה לקבלת טיפול זוגי.
בנוסף משפחות המוצא הם דבר הטומן בחובו רגשות עזים וטעונים אם נרצה ואם לאו. אין זה נכון לקחת את כל המטען הזה ולהכניסו ברגל גסה לזוגיות. גם כך חלק מהטיפול הזוגי הינו בירור של המטען המשפחתי שקיבלנו ביודעין ובלא יודעין ואנו מביאים אותו איתנו לזוגיות. כך שכדאי מאד לשמור על הזוגיות כתא נפרד ואוטונומי. (כמובן כמובן שאין בכל מה שכתבתי כדי להגיד שמשפחתיות אינה חשובה וההורים אינם דבר משמעותי. נהפוך הוא, הם מאד חשובים. דווקא משום כך חשובה ההפרדה).

Call Now Button